בס"ד. ש"פ נח, בדר"ח מרחשון, ה'תשל"ד

(הנחה בלתי מוגה)

כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני גו' כן יעמוד זרעכם ושמכם1. הנה פסוק זה בא בהמשך למ"ש לפנ"ז2 השמים כסאי והארץ הדום רגלי, דקאי על שמים וארץ שבזמן הזה, שעליהם נאמר3 בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ועל זה אומר שלעתיד לבוא יהיו שמים חדשים וארץ חדשה, דאף שיהיו חדשים, מ"מ, גם הם יהיו נקראים בשם שמים וארץ, כמו השמים והארץ שבזמן הזה. ולאח"ז ממשיך, שכשם שהשמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה (לעת"ל) יהיו עומדים לפני, כן יעמוד זרעכם ושמכם. והנה, מזה שהוצרך הכתוב להודיע שגם לעת"ל יעמוד זרעכם ושמכם, ומוסיף כן יעמוד גו', כמו שהשמים החדשים והארץ החדשה עומדים לפני, מובן, שזהו חידוש גדול, כיון שיש טעם וסברא לומר שההשוואה דזרעכם ושמכם לשמים וארץ שייכת רק בנוגע לשמים וארץ שבזמן הזה, שעליהם אמרו רז"ל4 בראשית ב' ראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו5, ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתה6, אבל בנוגע לשמים החדשים והארץ החדשה, איך שייך לומר כן. ולכן צריך הכתוב לחדש בנוגע לשמים החדשים והארץ החדשה – כן יעמוד זרעכם ושמכם. אך לאידך גיסא מובן, שאע"פ שזהו חידוש גדול, מ"מ, יש על זה הסברה. וצריך להבין מהי ההסברה בזה, שגם בנוגע לשמים החדשים והארץ החדשה שייך לומר כן יעמוד זרעכם ושמכם.

ב) ויובן ע"פ המבואר בד"ה כי כאשר השמים החדשים שבסיום הלקוטי תורה7 ובהתחלת התורה אור8 [וכידוע9 בסדר השתלשלות הדברים בנוגע להדפסת הספרים תו"א ולקו"ת שבאו בהמשך זל"ז, ומאחר שהצ"צ סדרם באופן זה, הרי מובן שיש שייכות מיוחדת בין ההתחלה והסיום, ונעוץ תחלתן בסופן10 ] בענין שמים וארץ, שעליהם נאמר2 השמים כסאי והארץ הדום רגלי.

ובהקדים המבואר בזה בד"ה השמים כסאי שבהתחלת התורה אור, ששם מבאר גם המשך הכתוב2 אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי, היינו, שלכאורה איך שייך שיהי' בית אשר תבנו לי גו', דמאחר שהשמים כסאי גו', הרי אפילו ע"י עבודה הכי נעלית אי אפשר לפעול ענין הבית אשר תבנו לי. אך על זה ממשיך בכתוב11 אל זה אביט אל עני ונכה רוח גו', והיינו, שפועלים זאת ע"י ענין הביטול וקבלת עול כו'. וכמו בר"ה, שע"י הביטול וקבלת עול מלכותו ית', באופן שמלכותו ברצון קבלו עליהם12, פועלים הענין דתמליכוני עליכם13, ועד שמגיעים לבחי' התנשאות העצמות, שהו"ע רצון המוחלט וכו', שכל זה הוא מצד מעלת ענין הביטול (עני ונכה רוח). אך כדי שענין זה יהי' באופן של קביעות שלא יהי' שייך בזה שינויים, שזהו"ע מקום מנוחתי, כמו אל המנוחה ואל הנחלה14, הנה על זה צ"ל קיום התומ"צ, שזהו"ע השמים כסאי והארץ הדום רגלי, ועי"ז פועלים ענין הבית אשר תבנו לי באופן דמקום מנוחתי, ועד להשלימות שבזה ביום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים15.

ג) והענין בזה, דהנה, השמים כסאי הו"ע ההשפלה לירד למטה, כמשל האדם שהוא בעל קומה וראשו ומוחו גבוהים מעל הארץ, ואעפ"כ משפיל גופו לישב על הכסא, ועי"ז נשפל גם ראשו כו'. וענינו בנמשל למעלה, כמארז"ל16 במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, והיינו, שענין הגדולה, זו מעשה בראשית17, היא ענווה אצלו והשפלה אצלו ית', ובלשון החסידות18, שלא זהו עיקר האלקות מה שהוא בורא עולמות. ויש להוסיף בדיוק הלשון (במקום גדולתו אתה מוצא) ענותנותו, ענווה שלו, ע"פ המבואר בשער היחוד והאמונה19 שהקב"ה ומדותיו אחדות פשוט כו', שלכן ה"ה בל"ג ממש, ומזה מובן שענותנותו ית' היא בלי שיעור כלל, והיינו שזוהי השפלה שלא בערך כו'. ודוקא עי"ז נעשה גדולתו – הגדולה זו מעשה בראשית. וזהו"ע השמים כסאי. אמנם, מצד הענין דהשמים כסאי, יכולה להיות הירידה למטה ביותר באופן שיומשך מזה יניקה לחיצונים כו', והיינו, דכיון שההמשכה היא מעצמותו ומהותו ית', שלגבי' הכל בשוה, ושום דבר אינו תופס מקום אצלו, שלכן נמשך גם למטה כו' (וכמבואר בארוכה בהמשך ההילולא20 בענין אוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית21 ), הנה מצד זה יכולה להיות ירידת המדרגות מאד עד להחיות גם ע' שרים דנוגה דעשי', שמזה יוכל להיות יניקת הקליפות כו'. ולכן צ"ל גם הענין דהארץ הדום רגלי, שהדום הוא כמו שרפרף, שהוא כסא קטן שמעמידין תחת רגלי היושב להגבי' הרגל (שמצ"ע דרכו להיות על הארץ) מעל הארץ, כדי שלא תהי' יניקה לקליפות כו'22. ובפרטיות יותר, כידוע המבואר בדרושי ויחי23 בענין חרב פיפיות, חרב של שתי פיות24, שהצורך בזה הוא כדי להכרית יניקת החיצונים שיכולה להיות בב' אופנים, אם באופן של הגבהה והתנשאות למעלה, כמ"ש25 אם תגבי' כנשר גו', כיון שלגבי' ית' הכל בשוה, או מצד חיצוניות ההשפעה שיורדת למטה בריבוי הצמצומים כו'. וזהו גם הענין דהשמים כסאי והארץ הדום רגלי, שהיניקה באופן של הגבהה והתנשאות למעלה, נדחית ע"י השמים כסאי, והיניקה מצד ריבוי הצמצומים כו', נדחית ע"י הארץ הדום רגלי26.

ונוסף על הענין דשמים וארץ כפי שהם באלקות (השמים כסאי והארץ הדום רגלי), הרי כיון27 ששמים וארץ נבראו בשביל תורה וישראל, מוכרח לומר שיש בחי' שמים וארץ בתורה (ובפרטיות יותר, בתורה ומצוות, שהרי הלימוד מביא לידי מעשה28 ) ובעבודת ישראל [שהם למעלה יותר מהתורה, דמחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, והראי', שהרי התורה עצמה אומרת דבר אל בני ישראל צו את בנ"י29 ], שבהן ועל ידן יתקיימו שמים וארץ הגשמיים. והענין בזה, ששמים קאי על כללות התומ"צ שעל ידם נעשית המשכת אלקות מלמעלה למטה, וארץ קאי על נש"י שיש בהם בחי' הרצוא והתשוקה לדבקה בו ית', שהו"ע ההעלאה מלמטה למעלה. ובפרטיות יותר, קאי שמים וארץ על תורה ומצוות, שתורה ענינה המשכה מלמעלה למטה (שמים), ומצוות ענינם העלאה מלמטה למעלה (ארץ), שהרי ענין המצוות הוא לפעול בעולם, לברר ולזכך ולהעלות הענינים הגשמיים כו'. ובתורה גופא30, הנה שמים קאי על תושב"כ, וארץ קאי על תושבע"פ, שיורדת ומתלבשת בטענות של שקר כו', וכמבואר באגה"ק31 (ובקו"א32 ) ענין פלא גדול מאד שנעשה בשמים ממעל ע"י עיון ובירור הלכה כו', שעי"ז מעלה הלכה זו מהקליפות שהיו מעלימים ומכסים אותה כו' (שזהו"ע הדום רגלי, השרפרף שפועל העלאת הרגל מעל הארץ). ועד"ז במצוות, שאף שענינם ארץ, יש בהם גופא גם הענין דשמים, שזהו מה שע"י המצוות נעשה חיבור הנברא עם הבורא, נש"י עם הקב"ה. וכמו"כ ישנו הענין דהשמים כסאי והארץ הדום רגלי בנש"י, שיש בהם כמה חילוקי דרגות, ובכללות הם הבחי' דישראל (שמים) ויעקב (ארץ)33. וזהו ששלשה נקראו ארץ, כנס"י ותושבע"פ ומצוות, וכולן נרמזין במקרא אחד, ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה'34. וכן כתיב35 ג"פ היכל, היכל הוי' היכל הוי' היכל הוי' המה, כנגד ג' ענינים הנ"ל.

ד) והנה כל האמור לעיל בענין השמים כסאי וגו' הוא בנוגע לשמים וארץ כפי שהם בזמן הזה, אבל לעת"ל יהיו השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה. והענין בזה36, דהנה ידוע המבואר בספרי קבלה37 שכל ההמשכות דעכשיו מגיעים עד בחי' חיצוניות עתיק, שנמשכת ע"י אתעדל"ת [וגם בראשית בריאת העולמות שהיתה שלא ע"י אתעדל"ת, הי' זה ע"י שעלה במחשבה התענוג מהעלאת מ"ן שיהי' אח"כ, שזהו"ע בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית4, שישראל עלו במחשבה29, שיעלו מ"ן, וכמאמר רז"ל38 עה"פ39 עם המלך במלאכתו ישבו שם, במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים (ועמך כולם צדיקים40 ), וכמשנת"ל41 שישראל מושרשים למעלה גם מרצון המוחלט כו'], אמנם לעת"ל יגיעו לבחי' פנימיות עתיק, שהמשכתה באופן של אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת לגמרי. וזהו ההפרש בין השמים כסאי, חיצוניות עתיק, כמשל היושב על הכסא שרק בחי' אחוריים וחיצוניות נמשכים על הכסא, לשמים והארץ החדשים שבהם כתיב עומדים לפני, לפני דייקא, שהם מפנימיות עתיק, שלמעלה מעלה לאין קץ מבחי' אחוריים וחיצוניות. וכשם שלעת"ל תהי' עלי' שלא בערך בהמשכת אלקות, כן הוא גם בתורה, שלעת"ל יהי' גילוי התורה באופן נעלה יותר באין ערוך לגבי גילוי התורה דעכשיו, שאז יתגלו סוד טעמי' ומסתר צפונותי', כפירוש רש"י עה"פ42 ישקני מנשיקות פיהו, שזהו"ע נעלה יותר באין ערוך, כדאיתא בקה"ר43 שתורה דעכשיו הבל היא לגבי תורתו של משיח. וכן הוא בנוגע לנש"י, שנוסף לכך שלעת"ל תתגלה העלי' שבשבילה היתה ירידת הנשמה למטה (ירידה צורך עלי'), הנה עוד זאת, שאז יומשכו נשמות חדשות מבחי' פנימיות עתיק44 [ולהעיר, שאע"פ שגם ע"י עונת ת"ח מלילי שבת ללילי שבת45 ממשיכים נשמות חדשות46, הרי מבואר בלקו"ת47 מספר הגלגולים48 שבזה גופא ישנם כמה דרגות, ונשמות חדשות ממש, שלא נכללו אפילו בנשמת אדה"ר, יומשכו רק לעת"ל]. וזהו אומרו כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה גו' כן יעמוד זרעכם ושמכם, דגם הנשמות יהיו אז נשמות חדשות ממש.

ה) אמנם אע"פ שלעת"ל יהיו השמים החדשים והארץ החדשה גו' עומדים לפני, באופן של אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת לגמרי, שזהו"ע שלא בערך לגבי השמים כסאי והארץ הדום רגלי שבזמן הזה, מ"מ, גם אז יהיו נקראים שמים וארץ, שזהו אותו שם שבו נקראים שמים וארץ בזמן הזה. וע"פ תורת הבעש"ט49 והה"מ50 עה"פ51 וכל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו, ששמו אשר יקראו לו בלה"ק זהו חיותו של הדבר הנקרא בשם זה, מובן, שזה שנקראים באותו שם, מורה על השייכות שביניהם. ויובן ע"פ הידוע52 שתכלית השלימות דלעת"ל תלוי במעשינו ועבודתינו במשך שית אלפי שנין, ובמיוחד בזמן הגלות, ובפרטיות בעקבתא דמשיחא, שהרי אין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה53. אלא שענין זה אינו באופן של עילה ועלול, מדה כנגד מדה54, באתעדל"ת אתעדל"ע, אלא באופן שקוב"ה לא שריא אלא באתר שלים55, כמבואר בלקו"ת ד"ה צאינה וראינה56, שגם בחי' אתעדל"ע שבאין ערוך לגבי האתעדל"ע שבאה לאחר אתעדל"ת, אינה שורה ומתגלה אלא כשיש שלימות במעשה התחתונים, שלאחרי שכבר נשפע עליהם אתעדל"ע שלפי ערך אתעדל"ת, אזי שורה ומתגלה ג"כ האתעדל"ע שלמעלה מעלה מערך האתעדל"ת כלל. ולכן הנה גם בנוגע לאתעדל"ע היותר נעלית צ"ל עכ"פ מעין ודוגמא מהענין שנמשך לאח"ז57. וכפי שמצינו בנוגע לגילוי דמ"ת, שעם היותו גילוי נעלה ביותר, ועד שבזה נכלל גם הענין דתורתו של משיח, וכפתגם רבותינו נשיאינו58 שלא יהי' עוה"פ מ"ת, מ"מ, הוצרכה להיות לפנ"ז ההכנה דספה"ע במשך מ"ט יום, שהו"ע בירור ז' המדות כפי שכל מדה כלולה מז', ולאח"ז גם ההכנה דויחן שם ישראל נגד ההר59, ורק לאחרי הכנה זו היתה ההתגלות דמ"ת, והיינו לפי שהכנה זו היא עכ"פ מעין ודוגמת הענין דמ"ת. ועפ"ז מובן גם בנוגע לשמים החדשים והארץ החדשה, שכיון שגילוי זה היותר נעלה נעשה ע"י מעשינו ועבודתינו בשמים וארץ כפי שהם בזמן הזה, עכצ"ל שגם בשמים והארץ כפי שהם בזמן הזה, יש מעין ודוגמא להשמים החדשים והארץ החדשה.

ו) וזהו גם הביאור בחידוש שבכתוב כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה גו' כן יעמוד זרעכם ושמכם. והענין בזה, דהנה, זרעכם ושמכם קאי על כללות העבודה בזמן הזה, כי, זרעכם הו"ע התומ"צ, ושמכם הו"ע קבלת עול מלכות שמים60. ונוסף לזה, ישנו הענין דזרעכם ושמכם כפשוטו בגשמיות (שהרי אין מקרא יוצא מידי פשוטו61 ), שזהו מצד מעלת הגוף דישראל, וכפסק הקבלה והחסידות62 שתכלית קבלת השכר היא לנשמות בגופים דוקא, כשם שענין התומ"צ הוא ע"י נשמות בגופים דוקא, וכמשנת"ל מהמבואר באגה"ק31 בענין פלא גדול שנעשה בשמים ממעל ע"י עיון ובירור הלכה כו', שהעליונים אין בהם כח לברר כו' אלא התחתונים לבד, לפי שהם מלובשים בגוף כו', ולכן באים העליונים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים כו' (כידוע בענין חברים מקשיבים לקולך63 ). והנה, נת"ל שבחי' שמים וארץ החדשים הוא גילוי מבחי' שאין אתעדל"ת מגעת שם, וא"כ, יש סברא לומר שההמשכה שע"י אתעדל"ת בתומ"צ בבחי' שמים וארץ שלנו, תהי' בטלה לגמרי מחמת הגילוי העצום שיהי' לעת"ל, שלכן לא יהי' אז בחי' רצוא ואתעדל"ת כמו עכשיו, כיון שיהי' גילוי עצמותו ומהותו ית' למטה כו'64. וכידוע גם בענין נפלה לא תוסיף קום65, שלעת"ל לא יהי' ענין של עלי' מלמטה למעלה, אלא רק המשכות מלמעלה למטה. ולכן צריך הכתוב לחדש ולומר כן יעמוד זרעכם ושמכם, שגם הבחי' דאתעדל"ת תתעלה להיות עומדים לפני בבחי' הפנימיות ממש כמו בחי' השמים החדשים והארץ החדשה. ומזה מובן גודל מעלת מעשינו ועבודתינו דעכשיו, שזהו ענין נפלא יותר מהענין דכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות66 דלעת"ל, כיון שכל הגילוים דלעת"ל נעשים ע"י העבודה דעכשיו. וכמשנת"ל67 בענין מקדשי שמך68, שממשיכים בשמך קדוש מאתה קדוש69, שקאי על עצמותו ממש, ובנוסח המאמרים – שממשיכים מרצון המוחלט (כיון שישראל מושרשים למעלה מרצון המוחלט) עד למטה, לעשות לו ית' דירה בתחתונים70, באופן נעלה יותר מכמו שהי' בהתחלת הבריאה, כידוע בענין באתי לגני אחותי כלה71, דעיקר שכינה בתחתונים היתה וכו'. ואע"פ שידע איניש בנפשי' כו', מ"מ, ע"י שמחה של מצוה, הרי שמחה פורצת גדר72, ועד שפורצים כל הגדרים, ופועלים שיבוא משיח צדקנו ויגאלנו ויוליכנו בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.