בס"ד. שיחת ש"פ נח, בדר"ח מרחשון, ה'תשל"ד.

בלתי מוגה

א. יום הש"ק שבו קורין פרשת נח הוא לעולם לאחרי שבת בראשית שבסיומו של חודש תשרי (לאחרי שמח"ת), שלכן מברכים בו חודש מרחשון, ואילו פרשת נח היא לעולם בחודש מרחשון, ועכ"פ בר"ח מרחשון (כבקביעות שנה זו) שבו נכלל כל חודש מרחשון.

וכיון שכללות ענין קביעות הזמנים (כפי שנקבע ע"י הלל הנשיא שסידר את ה"לוח" של קביעות החדשים) הוא ע"פ תורה, שהיא תורה שלימה בתכלית השלימות (כיון שניתנה מהקב"ה שהוא תכלית השלימות) בכל פרט ופרט, שהוא חלק מתורת אמת,

– כמודגש בתיבת "אמת", כמוזכר לעיל1 מ"ש בירושלמי2 בנוגע לג' האותיות שמהם מורכבת תיבה זו: "אל"ף רישי' דאלפא ביתא, מ"ם באמצעיתה (כשמצרפים גם את האותיות הכפולות מנצפ"ך3 ), תי"ו בסופה, לומר, אני ה' ראשון4. . ומבלעדי אין אלקים5. . ואת4 אחרונים אני הוא וכו'", שזה מורה שענין האמת הוא באופן שנמשך וחודר בכל הפרטים ללא שינויים כו'.

וזהו שענין האמת מורה על אלקות, כמ"ש הרמב"ם6 "הוא שהנביא אומר וה' אלקים אמת7, הוא לבדו האמת, ואין לאחר אמת כאמתתו, והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו8, כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו" –

הרי מובן, שהקביעות של פרשת נח בחודש מרחשון אינה רק כתוצאה מזה שפרשת נח באה לאחרי פרשת בראשית וחודש מרחשון בא לאחרי חודש תשרי, אלא יש קשר ושייכות פנימית ביניהם.

והעיקר – שכיון שזהו ענין הקשור עם קריאה ולימוד בתורה, שהיא מלשון הוראה9, יש ללמוד מזה הוראה בנוגע לעבודת האדם בעולם (שזוהי תכלית בריאת העולם, שמים וארץ וכל צבאם, כמאמר "בראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית"10 ), כפי שנעשית למטה בפועל ובגלוי – בדוגמת ענין מולד הלבנה (ר"ח), שתלוי באופן מהלך השמש והירח והארתם על הארץ (כפי שנראה בארץ ישראל, ששם היו מקדשים את החודש11, אע"פ שבשאר המקומות שבעולם נראה בזמן אחר, בהתאם לריחוק המקום כו').

ב. והענין בזה:

חודש מרחשון שבא מיד לאחרי חודש תשרי חלוק לגמרי ממנו – כי, חודש תשרי הוא "חודש השביעי"12, "שהוא המשובע והמשביע13 ברוב טוב לכל ישראל על כל השנה" (כלשון תורת הבעש"ט14 בנוגע לברכה שמברך הקב"ה את החודש השביעי בשבת מברכים שלפניו, שבכח זה מברכים ישראל את החדשים (ככל פרטי הברכות שאומרים בברכת החודש) יא פעמים בשנה) – בכל הענינים הגשמיים והרוחניים שנמשכים מלמעלה, ובלשון הכתוב15 : "באספך מגרנך ומיקבך", הן בגשמיות והן ברוחניות; ואילו חודש מרחשון הוא מלשון "מר מדלי"16, טיפין טיפין (שזהו היפך ענין השובע), ובו מתחילה העבודה באופן ד"ויעקב הלך לדרכו"17 (ולהעיר שחסידים מספרים שבליובאוויטש הכריזו "ויעקב הלך לדרכו" במוצאי שמח"ת18 ).

וענין זה מודגש גם בדיוק הלשון "ויעקב הלך לדרכו", יעקב דייקא:

השם "יעקב" – ע"ש "וידו אוחזת בעקב גו'"19 – מורה על עבודה שהיא בבחי' עקב,

– וכפי שמצינו בתורה שהשם מורה על אופן העבודה, כמו בנוגע ל"אפרים מקשאה", שנקרא כן לפי שדרכו בלימוד התורה היא באופן שהי' מקשה הלכות20 –

שבזה מודגש החילוק לגבי העבודה דחודש תשרי, אותיות רשית21, מלשון ראש, שענין זה קשור עם השם "ישראל" (שם המעלה, ע"ש "כי שרית וגו'"22, לשון שר), אותיות "לי ראש"23, והיינו, שהעבודה בחודש תשרי היא באופן של ראש, ואילו העבודה ד"ויעקב הלך לדרכו" שבחודש מרחשון היא באופן של עקב.

ובפשטות – שהעבודה של חודש תשרי עיקרה בעניני קדושה,

– החל מעשרת ימי תשובה, שעליהם נאמר24 "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב", שזהו ענין של ציווי ובקשה (וגם נתינת כח), ובודאי שכל אחד מישראל מקיים זאת, גם אם לשעה קלה עוסק בענינים אחרים כו'; וכידוע שבעשי"ת נעשה קירוב המאור אל הניצוץ25, שזהו"ע שפועל שינוי בהניצוץ, ועד שנעשה באופן אחר לגמרי,

ולאח"ז באים ד' הימים שבין יוהכ"פ לסוכות, שבהם "כל ישראל עסוקין במצוות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו"26, שלכן נקרא ט"ו בתשרי "יום הראשון"27, "ראשון לחשבון עונות"28,

וענין זה נמשך בכל החודש, שכולו נקרא בשם "תשרי" (ועד שכל מי שכותב אגרת לחבירו מציין בראש האגרת שזהו חודש תשרי), אותיות רשית, וכמודגש בכך שאין אומרים תחנון עד סוף החודש (גם לאחרי שמח"ת), לפי שהוא מרובה במועדות29 –

ואילו העבודה של חודש מרחשון – עיקרה בעניני חול.

ואע"פ שענין זה (שהעבודה היא בעניני חול) הוא לא רק בחודש מרחשון, אלא גם בשאר החדשים שלאח"ז – הרי בחודש מרחשון מודגש המעבר מהעבודה בעניני קדושה לעבודה בעניני חול, באופן של דילוג מן הקצה אל הקצה, משא"כ בשאר החדשים שבאים לאחרי שבחודש מרחשון היתה כבר התחלת העבודה באופן ש"כל התחלות קשות"30, וכבר הורגל בזה כו'.

ג. אך על זה נאמר31 "אל תירא עבדי יעקב":

בנוגע ליום השבת ש"מיני' מתברכין כולהו יומין"32 – מבאר רבינו הזקן33 "מה שאומרים במוצאי שבת אל תירא עבדי יעקב", שזהו לפי ש"בשבת אנו בבחינת ישראל . . ואח"כ במוצאי שבת . . (ש)צריך לחזור ולירד להיות בבחי' יעקב עבדי בכל ששת ימי המעשה לברר בירורים בבי"ע כו', לכך אומר אל תירא עבדי יעקב כו' מלירד שם, ובזה נותנים כח ועוז כו'".

ועד"ז בנוגע לחודש תשרי שהוא המשובע והמשביע כו' על כל חדשי השנה, שכאשר יוצאים ממנו לחודש מרחשון לעבודה ד"ויעקב הלך לדרכו" – הרי זה באופן ד"אל תירא עבדי יעקב".

ובפרטיות יותר:

"אל תירא" – כיון שהקב"ה משגיח עליו וכו', במכ"ש וק"ו מתורת הבעש"ט (שנתבארה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר)34 אודות ענין ההשגחה פרטית על כל פרט ופרט שבבריאה, אפילו עלה המתגלגל ע"י רוח או סיבה אחרת כו'.

"עבדי" – לא סתם עבד, אלא עבדו של הקב"ה, והרי "עבד מלך מלך"35, שנעשים אצלו התכונות של המלך כו', שזהו אפילו אצל מלך בשר ודם, ועאכו"כ אצל מלך מלכי המלכים הקב"ה.

"יעקב" – שעם היותו מלשון עקב, הרי התחלת התיבה שכוללת את כל התיבה (כידוע בענין ראשי-תיבות) היא אות י', שהיא האות הראשונה של שם הוי', ורומזת על בחי' החכמה, והרי ידוע מ"ש רבינו הזקן בתניא36 בשם מורו הרב המגיד (שהשנה מאתיים שנה להסתלקותו) שענין מדרגת החכמה הוא ש"א"ס ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו"; וענין זה הוא באופן שהאות י', שהיא התחלת וראש התיבה, נמשכת וחודרת גם בדרגת ה"עקב"37.

ולכן נעשה הענין ד"ויעקב הלך לדרכו" באופן ד"וישא יעקב רגליו"38, כפירוש רש"י: "משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה, נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת", ונעשה אצלו נצחון גמור ונפלא במלחמה נגד הלעו"ז וכל הענינים שמעלימים ומסתירים על קדושה, החל מה"אל זר אשר בקרבך"39, ועד שממלא את הכוונה והתכלית שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים40, מתוך שמחה וטוב לבב, ובאופן של פריצת גדר41.

* * *

ד. האמור לעיל בנוגע לחילוק בין חודש תשרי לחודש מרחשון ששייך לעבודת כאו"א מישראל – מודגש יותר אצל סוג מיוחד (כדלקמן), כמו כללות הענין ד"ממלכת כהנים", ששייך אמנם לכל בנ"י, כפי שנאמר בהקדמה למ"ת: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים"42, כמבואר במדרשי חז"ל43 שכל בנ"י הם במדרגת כהנים, אבל יש בזה הדגשה מיוחדת אצל אהרן ובניו שעליהם נאמר44 "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו גו'", שלכן נצטוו במצוות יתירות כו'.

ובנוגע לעניננו – החילוק שבין חודש תשרי לחודש מרחשון, מודגש במיוחד אצל האורחים.

ובהקדים – שישנו הענין שפותחים בכבוד אכסניא45, שהכוונה בזה היא למכניסי אורחים בביתם46, שעל זה אמרו רז"ל47 "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה"; אבל כדי שתוכל להיות "אכסניא" ו"הכנסת אורחים", יש צורך שיהיו אורחים שיעזבו את ביתם ויסעו ויבואו למקום אחר, ושם יתנו להם אכסניא כו'.

וזוהי מעלתם המיוחדת של האורחים שבאו לכאן, ובפרט בשנה זו שהיא "שנת הקהל", והרי הענין של "הקהל" שייך רק כשנמצאים תחילה במעמד ומצב של פיזור ופירוד במקומות שונים ואח"כ מתקבצים ומתאספים ביחד כו'.

ובכן: אצל האורחים מודגש ביותר החילוק שבין חודש תשרי לחודש מרחשון – שבחודש תשרי נמצאים במקום שיש להם אכילה ושתי' ולינה מן המוכן, ללא דאגה וטירחא כו'; ולא עוד אלא שאפילו אם ירצו להתעסק בעובדין דחול, אין להם אפשרות לעשות זאת כפי שהיו יכולים לעשות זאת בהיותם בביתם ובעסקיהם, כך, שבמשך כל הזמן, גם לאחרי שמח"ת (אצל אלו שנשארו כאן עד עתה), הרי הם במעמד ומצב שלמעלה מעובדין דחול כו'.

ומזה מובן שאצלם מודגש יותר החילוק והמעבר מחודש תשרי לחודש מרחשון – שאז נעשה הענין ד"ויעקב הלך לדרכו" כפשוטו, שחוזרים למקום מגוריהם, לבתיהם ועסקיהם בעובדין דחול.

ולכן יש לעורר אותם במיוחד שלא להתפעל מזה שחוזרים לעסוק בעובדין דחול, כיון שיש להם נתינת כח לעשות זאת באופן ד"וישא יעקב רגליו", "משנתבשר בשורה טובה וכו'" (כנ"ל ס"ג), ויבשרו בשורות טובות – מכאן לשם (בכל מקומות מושבותיהם בכל העולם כולו), ואח"כ משם לכאן, ומתוך שמחה, שפורצת כל הגדרים ומניעות ועיכובים, ועד ש"יעלה הפורץ לפנינו"48 בקרוב ממש.

* * *

ה. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה כי כאשר השמים החדשים וגו'.

* * *

ו. הביאור בפסוק49 "והנה עלה זית טרף בפי'", מהיכן לקחה היונה עלה הזית (ואין לפרש שהביאה מגן עדן או מארץ ישראל ששם לא ירד המבול, כי (נוסף לכך שע"ד הפשט צ"ל שגם בא"י ירד המבול), ההוכחה מהבאת עלה זית שקלו המים צ"ל ממקום שבו ירד המבול) – שהזית הוא אילן חזק ביותר, שהי' יכול להשאר קיים גם לאחרי המבול (ועפ"ז מובן מ"ש רש"י על הפסוק50 "ויטע כרם", "כשנכנס לתיבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים"51, ואינו מזכיר זתים – כי ידע שבודאי ישארו כמה אילני זית), וממנו חטפה (טרף) היונה עלה לאחרי שהאילן לא הי' מכוסה במים, ומזה ידע נח ש"קלו המים מעל הארץ"52 – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"י ע' 30 ואילך.

ז. בנוגע להערות אאמו"ר על הזהר – מתעכב אאמו"ר53 על מאמר הזהר54 "אלה תולדות נח55, רבי חייא פתח ועמך56 כולם צדיקים [והיינו, שאע"פ שבפסוק מדובר אודות "תולדות נח נח איש צדיק גו'", וכפי שממשיך הכתוב57 "ויולד נח שלשה בנים", הרי זה קאי על כל ישראל ש"עמך כולם צדיקים"] . . זכאין אינון ישראל דמשתדלי באורייתא וכו'", ומבאר השייכות ד"עמך כולם צדיקים" עם הענין ד"משתדלי באורייתא" – ע"ד הקבלה כו'. וכמדובר כמ"פ שיש לבאר הענין בפשטות, בעבודת האדם כו', באופן המובן לאנשים כערכנו.

ויובן בהקדם מאמר הגמרא במסכת עירובין58 "אילמלא לא ניתנה תורה (ח"ו – כפי שהי' כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע נוהג להוסיף59 ) היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה וכו'" – דלכאורה אינו מובן:

כיון ש"היינו למדין" ענינים אלו מבעלי-חיים – למה הוצרכה התורה לצוות עליהם?!

וכפי שמצינו כמה ענינים שהתורה לא ציוותה עליהם, כיון שסומכת שיהיו מובנים מאליהם, וכמו בנוגע לדיני חושן משפט שבהם יש לסמוך על "מנהג התגרין"60, ועד"ז בנוגע לעניני רפואה, שיש בתורה רק ציווי כללי: "ורפא ירפא"61, "מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות"62, ואילו בנוגע לפרטי הרפואות יש לסמוך על הוראת הרופא. וא"כ, מדוע בנוגע לצניעות וגזל כו' יש צורך בציווי בתורה?

וידוע הביאור בזה63 – שאופן קיום ענינים אלו כפי שהיינו למדין מבעלי-חיים אינו דומה לאופן קיומם מצד ציווי התורה.

ועד"ז בנוגע לכל הענינים שהשכל מחייבם, שאינו דומה קיומם מצד חיוב השכל לקיומם מצד ציווי הקב"ה, כיון שבחיוב השכל יכול להתערב ענין של שוחד וכו', ובהתאם לכך יכולה להיות המסקנא שלא כדבעי כו'.

ומזה מובן גם בנוגע לענין ד"עמך כולם צדיקים", שכדי שענין זה יהי' כדבעי למהוי, הרי זה צריך להיות קשור עם הוראת התורה, באופן ש"משתדלי באורייתא", שהו"ע היגיעה בתורה דוקא (וכמובן, שצ"ל64 באופן שהתורה מלמדת אותו, ולא להיפך כו')65.

* * *

ח. בין דרושי רבותינו נשיאינו על פרשת נח, יש גם דרושים66 על הפסוק67 "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", ששייכותו לפרשת נח היא לפי ש"מים רבים" הנ"ל נקראים "מי נח", כמ"ש68 "אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ".

ולכאורה אינו מובן69 : מדוע נקראים מי המבול בשם "מי נח" – הרי ענינו של נח הי' הצלה מן המבול והפכו?

ויובן בהקדם שאלה נוספת – בנוגע לכללות ענין המבול:

אם ענין המבול הי' רק בכדי להעביר ולשחת את האנשים החוטאים – הרי הרבה דרכים למקום, ולמה נבחר דוקא עונש המבול, שהשחית את כל העולם כולו (ולא רק כמו בדור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם70 ), ועד שלא שימשו המזלות71, שלכן הוצרך להיות לאח"ז ענין של שבועה ש"לא אוסיף עוד להכות גו'"72, "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וגו' ויום ולילה לא ישבותו"73 – בה בשעה שהי' אפשר לעשות זאת באופנים אחרים?

והביאור בזה, ש"באמת הי' המבול בא לטהר את הארץ, שנאמר74 כי מלאה הארץ חמס, ונתקלקלה מאד והי' נצרך לטהרה, ולזאת בא המבול דוקא שהוא בחי' מים בכדי לטהר את הטמאים [מאיזה טעם שיהי', וליתר דיוק – כמ"ש הרמב"ם75 "שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים ("לא המת מטמא ולא המים מטהרים"76 ), אלא גזירת הכתוב היא"], שהוא כדוגמת המקוה מ' סאה שהיא מטהרת את הטמא, כמו"כ הי' המבול בא בכדי לטהר את כל הארץ"66 (ולכן ירד המבול במשך ארבעים יום, כדוגמת המקוה מ' סאה).

ולכן מצינו שבנוגע לארץ ישראל נאמר77 "ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה גו'", היינו, שיש איזה חסרון בכך שבארץ ישראל לא ירד המבול, שכיון ש"לא גושמה", לכן "לא מטוהרה היא".

וכיון שענינו של המבול הי' לפעול טהרה בעולם, לכן נקראים מי המבול "מי נח" – לפי שנעשה מזה "נייחא דרוחא", וגם שענינו של נח הי' להקים את העולם מחדש78 באופן טוב וטהור כו'.

ט. וענינו בעבודת האדם:

מבואר בדרושים66 ש"מים רבים הם כל טרדות הפרנסה והמחשבות שבעניני העולם כו' (שנקראו בשם נהרות דניידי ואזלי), ועכ"ז לא יוכלו לכבות את האהבה, שהיא בחי' האהבה המוסתרת שיש בכל נפש מישראל בטבע . . לעלות וליכלל תמיד למעלה כשלהבת העולה מאלי', כמ"ש לעיל מיני'79 רשפי' רשפי אש שלהבת י-ה . . ולזאת גם אחר התלבשותה בגוף הגשמי לעסוק בענינים גשמיים שהן הנקראים מים רבים, עכ"ז לא יוכלו לכבותה מלהיות תמיד בבחי' אהבה ותשוקה נפלאה לעלות וליכלל למעלה [והיינו, שלא זו בלבד שלא יוכלו לבטלה מכל וכל, ותשאר כפי שהיתה מוסתרת כו', כמו האש שמוסתרת בגחלת, אלא לא יוכלו לכבותה מלהיות בגלוי באופן של "שלהבת י-ה"], ואדרבה, ע"י התלבשותה במים רבים הנ"ל יכולה להגיע למדריגה היותר גבוה מקודם שירדה לעוה"ז כו'".

וזהו הביאור על השאלה למה עשה הוי' ככה – להעמיד יהודי במעמד ומצב של טרדות הפרנסה כו', באופן שהתורה מעידה שזהו בבחי' "מים רבים" ("שטורעם'דיקע") כמו נהרות שהולכים ושוטפים כו' (אלא שאעפ"כ "לא יוכלו לכבות את האהבה . . (ו)לא ישטפוה") – כי, לא זו בלבד שלא נגרע מאומה ע"י ההתעסקות בעניני העולם כו', כיון שמנצלים זאת עבור עניני קדושה, עי"ז שמשתמשים בכסף לחינוך הבנים לתומ"צ ולהשיא הבנות לתלמידי חכמים כו' (כדברי הבעש"ט80 ), אלא עוד זאת, שמצד ענין הקבלת עול (כמאמר "אַ איד איז אַ קבלת- עול'ניק"81 ), הנהגתו היא באופן ד"לכתחילה אַריבער" (כפתגם אדמו"ר מהר"ש82 ), שגם בשעה שעוסק בעניני העולם ה"ה מתבונן ורואה שיש בעה"ב לבירה זו כו' (והרי גם בעל עסק יכול להבין ולראות זאת), ועי"ז מתעורר ומתלהב לבו להיות בוער באהבת ה', שמתגלה ומתגברת יותר בגלל ה"מים רבים" כו'.

י. ונוסף על הפירוש הנ"ל בדרושי חסידות, ישנו גם הפירוש הפשוט ("אין מקרא יוצא מידי פשוטו"83 ) – כפי שמפרש רש"י67 (ע"פ המדרש84 ) ש"מים רבים" הם "האומות", ו"נהרות" הם "שריהם ומלכיהם", שלא יוכלו לכבות את האהבה שהקב"ה אוהב לישראל, וכן האהבה של בנ"י להקב"ה, שהרי "הקב"ה ובית דינו מעידים שכך כנסת ישראל מתרפקת על דודה".

וגם כאן הרי זה באופן שע"י ה"מים רבים" – אומות העולם שקמים על ישראל – מתגלה האהבה של בנ"י להקב"ה:

אם בדרך כלל יש צורך ללמוד תורת החסידות כדי לידע שאצל כל אחד מישראל יש אהבה מסותרת כו' – הנה ע"י ה"מים רבים" מתגלה הדבר באופן הנראה בחוש, כפי שאירע בימים הכי אחרונים, שכאשר אוה"ע רצו לנצל ("אָנכאַפּן זיך") איזה ענין של חלישות שראו אצל יהודי בפרט מסויים בענין של תומ"צ, הנה בפועל גרם הדבר להתעוררות נקודת היהדות ביתר שאת ויתר עוז, כפי שהדבר התבטא בדבריו של א' החיילים – במענה לשאלה אם הוא מאמין: בודאי שעכשיו הוא מאמין!...

ולכאורה: מה פירוש שעכשיו הוא מאמין – בה בשעה שהוא כבר למעלה מבן עשרים שנה?!

אך הענין הוא – שעד עכשיו הי' אצלו ענין האמונה בהעלם, ואילו עכשיו הרי זה בא מן ההעלם אל הגילוי, ולא רק באופן ש"רחמנא לבא בעי"85 (כדעת הטועים בשיטות משונות שאין להם יסוד), אלא באופן שהאמונה מתבטאת בקיום מצוה בפועל ממש, כמו הנחת תפילין, נטילת ד' מינים, לאחרי אמירת ברכה בכיסוי הראש וכו', ומתוך הכרת תודה על שזיכוהו בכך!

וכל זה – נוסף על גודל זכותם86 להגן על אלפים ורבבות מבנ"י מתוך מס"נ (לא רק בכח, אלא) בפועל, ולא רק לרגע אחד, אלא במשך כו"כ ימים רצופים!

ובודאי יקויים אצלם מ"ש87 "כי הוי' אלקיך מתהלך בקרב מחניך (כדי) להצילך ולתת אויביך לפניך" (שלכן צ"ל ההנהגה באופן ש"הי' מחניך קדוש"), ועד לקיום היעוד88 "נתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד וגו' ואולך אתכם קוממיות", "בקומה זקופה"89.

יא. ובהמשך לזה, הנה ע"פ תורת הבעש"ט (כפי שחזר כ"ק מו"ח אדמו"ר כמ"פ)90 שמכל ענין בעולם שיהודי רואה או שומע עליו ללמוד הוראה בעבודת ה' – יש ב' ענינים שרואים במוחש בהנהגת אנשי הצבא, והסיבה לכך שמראים לנו זאת היא, כדי להקל עלינו בעבודתנו ע"י הלימוד מזה.

ולכל לראש – הענין דהקדמת נעשה לנשמע91 :

ובהקדמה – שכאשר אומרים ליהודי שעליו להניח את שכלו הצדה, טוען הוא, שלהיותו בעל שכל, עליו להשתמש בשכלו כו'.

ועל זה אומרים לו, שיש סיפור בגמרא92 אודות "ההוא צדוקי דחזיי' לרבא . . אמר לי' עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו (קודם ששמעתם אותה היאך היא קשה ואם תוכלו לעמוד בה, קבלתם עליכם לקיימה) . . ברישא איבעיא לכו למשמע, אי מציתו קבליתו, ואי לא לא קבליתו, אמר לי', אנן דסגינן בשלימותא (התהלכנו עמו בתום לב וכו'), כתיב בן93 תומת ישרים תנחם".

והגע עצמך:

הצדוקי הנ"ל שטען על בנ"י שהקדימו נעשה לנשמע: "עמא פזיזא" – לא הי' סתם "פרא אדם"... כדמוכח מזה גופא שרבא התעסק עמו לענות על טענתו כו',

– וע"ד שמצינו "דמאן דמשתעי ריש לקיש בהדי' בשוק יהבו לי' עיסקא בלא סהדי"94 –

ועכצ"ל, שע"פ שכל הרי זו טענה צודקת, ועד כדי כך, שהגמרא מספרת אודות טענה זו (אע"פ שהיתה יכולה להביא מאמרו של רבא על הפסוק "תומת ישרים תנחם", מבלי להזכיר שהי' זה מענה על טענת "ההוא צדוקי"), ובכך נעשית חלק מתורה שבע"פ!

ואעפ"כ אומר רבא, שהנהגת בנ"י היא דוקא באופן של הקדמת נעשה לנשמע, ולכן נאמר עליהם "תומת ישרים תנחם".

ובענין זה יש הוראה ולימוד מהנהגת אנשי הצבא:

הדבר הראשון שלומד איש צבא הוא – שכאשר המפקד נותן פקודה חייבים מיד לקיימה ללא חשבונות כלל; "נעשה ונשמע"! ובענין זה תלוי' כל הצלחת הצבא, ולולי זאת לא יכול להיות קיומו של הצבא.

וכל זה – גם כאשר החייל הוא חכם גדול, ולא רק חכם בכל שאר עניני העולם, אלא גם חכם בעניני הנהגת הצבא והנהלת המלחמה, ויתכן שלאחר זמן יתמנה הוא למפקד ושר (ואילו המפקד בהוה יהי' תחת פיקודו), ויתירה מזה, יתכן שכבר הי' בעבר מפקד ושר כו', ואעפ"כ, בעת המלחמה, כשנמצאים בחזית, עליו למלא מיד את הפקודה בשלימות; ורק לאח"ז, כשתחלוף הסכנה, אזי יוכל לערוך דיון ושקו"ט עם המפקד ולהציע את סברותיו בדבר כו', ויתכן שאכן יש לו סברא ועצה טובה שתתקבל ותביא תועלת בעתיד, אבל אעפ"כ, בעת קבלת הפקודה, חייבים לציית ולמלא את הפקודה בשלימות.

ואם פקודה של בשר ודם צריך לקיים באופן של הקדמת נעשה לנשמע – הרי מובן במכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו בנוגע לציווי של מלך מלכי המלכים הקב"ה, שגדול ביותר ריחוק הערך של נברא לגבי בורא, שבודאי צריך לקיים זאת באופן של הקדמת נעשה לנשמע, והיינו, שלא די בכך שה"נשמע" הוא באופן שיביא סוכ"ס ל"נעשה", אלא הסדר צריך להיות באופן של הקדמת נעשה לנשמע דוקא; ורק לאחרי שישנה ההקדמה ד"נעשה", הנה לאח"ז יכול וצריך להיות גם הענין ד"נשמע", להשתמש בשכלו, לשאול וכו', כפי שמצינו בתורה גופא השאלה "וכי תאמרו מה נאכל"95, וכיו"ב.

יב. ועוד ענין שרואים בהנהגת הצבא – שגם פעולה של חייל פרטי נוגעת לכללות הצבא91:

ובהקדמה – שכאשר פונים ליהודי כדי לעורר אותו בעניני תומ"צ, יכול להיות שיטען שזהו ענין שנוגע לחייו הפרטיים ואף אחד לא צריך להתערב בזה; הוא כבר לאחרי בר-מצוה, וכבר אמרו עליו "ברוך שפטרני"... וביכלתו להחליט בעצמו איך להתנהג, מבלי שיאמרו לו מה לעשות. ויש כאלו שמתפעלים מזה, ומתחילים לחשוב שאולי באמת אין זה מן הנימוס להתערב בחייו של מישהו אחר וכו'.

אבל האמת היא שהנהגתו של כל אחד מישראל אינה ענין פרטי שלו, אלא ענין שנוגע לכל בנ"י ולכל העולם כולו, כפי שפוסק הרמב"ם96 להלכה: "צריך כל אדם שיראה עצמו . . כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב . . עשה מצוה אחת (מעשה אחד, דיבור אחד או מחשבה אחת), הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה"; ועד"ז להיפך, שבשעה שאינו ממלא תפקידו, הרי הוא פוגע לא רק בעצמו, אלא גם בכל הסביבה כולה, ועד שגורם חורבן ח"ו בכל העולם.

וענין זה רואים במוחש בהנהגת הצבא – שחייל שעומד על משמרתו במקום מסויים, אינו יכול להחליט ברגע מסויים לערוק ממשמרתו ולשוב לביתו ומשפחתו, תחת גפנו ותחת תאנתו, ולומר שזהו ענין פרטי שנוגע רק אליו (ועל זה הוא מוכן לקבל עונש...), ולא נוגע לאחרים; חייל שמתנהג באופן כזה, מעמיד בסכנה לא רק את עצמו, אלא גם את כל אלו שנמצאים מסביבו, ועד – לכל הצבא וכל המדינה, והיינו, שבצבא אין ענינים פרטיים, אלא גם ענין פרטי נוגע לכללות הצבא.

ולהעיר, שגם מי שהי' איש צבא בעבר, הרי זה פועל ומשפיע עליו באופן שאפילו לאחרי כמה שנים ניכר עליו שהי' איש צבא97, וכידוע98 מה שסיפר הצ"צ אודות איש צבא שהזכרון פעל אצלו התרגשות והתפעלות כמו בשעת מעשה כו'.

יג. ע"פ הידוע שמכל ענין יש ללמוד הוראה בעבודת ה'90 – יש ללמוד גם מגודל המס"נ שרואים אצל חיילי הצבא שמגינים על ארצנו הקדושה, שגם אם לא היו רגילים לכך, הנה מיד בשמעם שעליהם לילך, עזב כל אחד מהם את אשתו וביתו, גפנו ותאנתו, והעמידו עצמם בסכנה והלכו במס"נ (לא רק בכח, אלא) בפועל ממש להגן על עם ישראל, מבלי לבקש עבור זה לא כבוד ולא תודה כו'.

ולעומת זאת, כשמדובר אודות הענין של "מיהו יהודי" שמהוה סכנה לכלל עם ישראל – ישנו מי שלא מוכן לוותר על הכבוד המדומה שבישיבה על כסאו... (ועד"ז בנוגע לד'-ה' האנשים שבהם תלוי ענין זה).

לא מבקשים ממנו ענין של מס"נ... פרנסתו לא תפגע, ויוכל ללמוד תורה ולקיים מצוות ולעשות כל הענינים הטובים כו', וגם ידפיסו בעיתון את שמו עם תמונתו, כך שיקבל גם כבוד רב; מבקשים ממנו רק דבר אחד – שירחם על כלל ישראל, ו"ילך וישוב לביתו"99, "הכבד ושב בביתך"100, ואל תרשום גויים כיהודים!

ואעפ"כ הוא לא מוכן לוותר על כסאו, וממשיך להעמיד בסכנה את עם ישראל!

ולא עוד אלא שמנצל את העובדה שהצעירים נלחמים כו', כדי לעורר על הצורך לתרום כספים... ואח"כ ינצל את הכספים כדי להיבחר שוב ולהמשיך לסכן את עם ישראל ע"י רישום גויים כיהודים!

יד. ועד"ז גם בנוגע לסכנה שע"י הנהגתם ביחס לירושלים101 :

לאחרי שבמלחמת ששת הימים זכו בניסים גלויים לכבוש את ירושלים העתיקה ולהעבירה לרשות בנ"י, והכל הודו שיד ה' עשתה זאת – הנה תמורת זאת שבפשטות הי' הדבר צריך להביא לידי הוספה ביראת שמים כו' ("מ'זאָל ווערן פרימער"), הלך פלוני, בתור נציג של אלפי יהודים דתיים, ודרש ופרסם ברבים (כפי שנדפס בכל העיתונים), שנתקבלה החלטה פה אחד, שכיון שעכשיו ירושלים היא עיר שלימה, העיר העתיקה כפי שנתאחדה עם העיר החדשה, "עיר שחוברה לה יחדיו"102, צריך להנהיג בה "שלום" בין יהודים לערבים, ובאופן שתהי' "דוגמא" לערים אחרות בארץ ישראל עד כמה טוב ונאה שערבים עם יהודים ישבו יחדיו!

בשמעי זאת – יצאתי מהכלים! היתכן לומר שבירושלים עיר הקודש, "עיר בה חנה דוד"103, צריכים לגור יחדיו ערבים עם יהודים?!

ומה שמכאיב יותר (מלבד עצם הענין) – שאומר זאת נציג של יהודים דתיים (לא בשם "תורת מאַרקס", אלא) בשם תורת משה (ש"משה אמת ותורתו אמת"104, ו"התורה היא נצחית"105 ), ואין פוצה פה ומצפצף!

טו. ומה קורה בפועל בירושלים? – ליהודים לא נותנים לגור בירושלים העתיקה!

דרים שם 70 אלף ערבים, ואילו יהודים – יש בקושי מאה משפחות (יש אומרים קצת פחות ויש אומרים קצת יותר, אך עכ"פ לא הרבה יותר מזה: יש שם ישיבת הכותל, ובית הכנסת צמח צדק, וכולל חב"ד, שבסך-הכל הרי זה בערך מאה משפחות), שגרים שם במס"נ ממש ובקשיים עצומים!

בה בשעה שערבי יכול לקנות מה שלבו חפץ בירושלים החדשה ולגור שם בלי בעיות (בגלל שלצורך "ישוב ארץ ישראל" נוגע שיתוספו עוד עסקים ועוד דירות, ככל ה"הסברות" שבזה) – הנה יהודי שרוצה לקנות אמה אחת בירושלים העתיקה (שבין החומות, ירושלים האמיתית ע"פ הלכה, עיר בה חנה דוד), נתקל בקשיים עצומים, ממש קשה כקריעת ים סוף; עליו להגיש בקשה ולעבור וועדות מוועדות שונות, ולאחריהם – אם אין לו קשרים מיוחדים ("פּרוטקציא") – בקשתו נדחית מעל השולחן!

לפני כמה חדשים מחיתי על זה בד' אמות אלו [לא בגלל שחשבתי שכתוצאה מזה יביאו לשם תיכף ומיד עשרת אלפים יהודים... אלא לשם מחאה], וכרגיל כשאין מה לענות – הגיב פלוני במילה אחת: "להד"ם"!

– לאחר שכמ"פ אמר היום כך ולמחר להיפך (שהרי נמצאים ב"עלמא דשיקרא", ויש ה"מהדרין" בזה...), יודעים כבר שמילה שלו היא לכתחילה לא מילה, וממילא אינה בגדר "שקר"... אבל למה לו להרבות במילים, כשיכול להסתפק במילה אחת: "להד"ם"! –

ואף צוה להדפיס זאת בעיתון (אלא שלא רצו להדפיס שקר גלוי שהכל יודעים הפכו... עד שהפעיל לחץ שחייבים להדפיס את דבריו בגלל שנותן להם מודעות וכו'), בחושבו ששקר גס כזה ב"מילתא דעבידא לגלויי"106 – בודאי יתקבל107 !

טז. ומזה באים לענין שאירע בירושלים בתקופה האחרונה (שלא רוצים ולא צריכים לפרסם אודותיו, כיון שעדיין לא חלפה הסכנה, ולכן לא כדאי להאריך בזה, מלבד המוכרח לעניננו) – נס שלמעלה מדרך הטבע:

כיון שנמצאים שם 70 אלף ערבים, מחבלים (שיש להם קשר למנהיגים שלהם במדינות השכנות, ע"י טלפון, רדיו וכו') – היתה ירושלים בסכנה עצומה בימים אלו (עד שלא נתנו ללכת לכותל, עכ"פ לא בלילה), והי' צורך בגיוס כח אדם ונשק רב כדי להגן ולשמור בעיר העתיקה, וכאן אירע נס גדול (ואולי נס הכי גדול בין הנסים שאירעו בימים אלו) – שאף אחד מהם לא עשה שום דבר, והתקיים מ"ש "תפול עליהם אימתה ופחד"108, "נפל פחד היהודים עליהם"109, "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם"110.

אך השאלה היא: היתכן שמלכתחילה הגיעו למעמד ומצב של סכנה עצומה כזו, עי"ז שהשאירו שם את המחבלים?! מי משאיר בעיר-בירה 70 אלף מחבלים?! – אם הם מתנהגים כמו מחבלים, צריכים לנהוג אתם בהתאם לכך ולהפטר מהם! במקום להשאיר אותם עד שבאו לסכנה שכזו – היו צריכים לכתחילה להוציא אותם משם, ולהניח ליהודים לגור שם.

ומה גם שבשעה שכבשו את ירושלים העתיקה, היו הערבים בטוחים שיצטוו לעזוב, ומזמן היו הולכים בשמחה לגור בתוך עמם בדמשק או רבת עמון (או אפילו לברוקלין ניו יורק...), כיון שלא האמינו להבטחות שלא יעשו להם רע, ומסיבה פשוטה: הם חשבו שמה שהם תכננו לעשות רח"ל אם הם היו כובשים את העיר, כן יעשו להם! ובכל אופן – הם היו בטוחים שיסולקו משם, ורק לא ידעו אם יניחו להם לקחת את חפציהם עמהם או לא, אם יסולקו מיד או שיוכלו להתווכח ולמשוך את הזמן, אם יסולקו בפעם אחת או בכמה שלבים כו', ורק המתינו שיצוו עליהם לעזוב.

ולכל היותר, אם רוצים לצאת י"ח כל הדעות, ולא להתגרות גם בגוי קטן111, היו יכולים ליתן להם כסף – הוצאות הדרך, הוצאות ההעתקה, או סתם סכום כסף... ואז, לשלח אותם!

ותמורת זה, אומרים לערבים (אם כי באופן בלתי רשמי, שהרי אי אפשר לומר זאת באופן רשמי...) שירושלים שלהם, ושולחים שליח לוושינגטון להודיע שלא מתכוונים להמשיך להחזיק את ירושלים!

וזאת – בה בשעה שוושינגטון עצמה היתה מעוניינת שישלחו את הערבים, בכדי להיפטר מבעיית ירושלים, שלעולם אין לה פתרון מלבד אחת מהשתיים: או לתתה רק ליהודים ולשלוח את הערבים מתוכה, או לתתה רק לערבים ולא ליהודים (ע"ד המצב עתה שלא נותנים ליהודים להתיישב בה).

יז. ועד"ז בנוגע לדמשק:

לפי עוצמת ההתקפה – הי' אפשר לכבוש את דמשק בו ביום או למחרת התחלת ההתקפה, כיון שהסורים ברחו ולא הי' צבא שעמד נגדם. ומובן, שללא עיר הבירה (שאז אין מי שיקבל ואין היכן לקבל נשק) – היתה סורי' מוכרחת להסכים מיד להסכם שלום (ובמילא היתה מתבטלת אז האפשרות להצטרפותן של עירק וערב-הסעודית, וכן בנוגע לירדן), כך, שהיו נפטרים מעוד חזית שריתקה 40,000 חיילים, נוסף לטנקים והרבה כלי נשק, והעיקר, שהיו חוסכים קרבנות כו', אשר, אפילו נפש אחת מישראל היא עולם מלא112.

ובנוגע לפועל, הנה במקום לתת לחיילים להתקדם הלאה – שהרי הם רגילים ורוצים אחד מהשתים: או לגמור את המערכה, או ללכת הביתה איש תחת גפנו ותחת תאנתו – מחזיקים שם צבא גדול באפס מעשה, עד שצריכים להסיח את דעתם מחוסר המעש, ע"י שמביאים לחזית "זמרים" ו"בדרנים" מניו-יורק או מלונדון!... ובינתיים נשארים הערבים בקירוב מקום לישובי בנ"י.

כששאלתי למה לא כבשו את דמשק – נעניתי: "בגלל שיש שם צוקים וסלעים שקשה לכבשם"!... אם לא הייתי שומע זאת מפלוני בעצמי, לא הייתי מאמין: הכל יכלו לכבוש, רק כאן לפתע אי אפשר לכבוש, כי האדמה סלעית!... ובכן: מהתירוץ ניתן לדעת אם השאלה היא שאלה, וכששומעים "תירוץ" כזה – יודעים שהשאלה היתה טובה מאד!

ובנוגע לטענה שצריכים להתחשב בוושינגטון – האמת היא שוושינגטון חיכתה לרגע שיכבשו את דמשק ויפטרו מעוד חזית (כי יש להם חשבונות שבגללם רוצים לעזור לא"י), ורוצה בכך אף יותר מישראל (שהסכימה לגבולות ששת הימים, ואילו וושינגטון רוצה דוקא בגבולות דעתה), אלא, שבאופן רשמי אינם יכולים לומר זאת (כי רצונם לחיות במנוחה ובלי בלבולים מהערבים כו'), ולכן אומרים כלפי חוץ שלא לכבוש (שאז יוכלו לטעון שאין להם חלק בזה, והראי' – שהם אמרו כך, ובא"י עשו להיפך), אבל באמת חפצים הם שלא ישמעו בקולם ויעמידום בפני עובדה מוגמרת.

ועד שגם כשהחליטו על הפסקת אש, המתינו ונתנו יום נוסף – בהיותם בטוחים שיהי' להם שכל וינצלו את הזמן... – שבו הי' אפשר לכבוש את דמשק; ועד"ז בנוגע לכח הערבי שנמצא בצד המזרחי של התעלה כו'113.

יח. וכך חוזרים על אותה טעות שעשו בפעמים הקודמות:

ב-1956 – נעצרו 10 ק"מ לפני תעלת סואץ.

במלחמת ששת הימים – מיד אחרי המלחמה שלחו שליח לוושינגטון (כפי שהתגלה עתה, אף שבשעתו כשאמרתי זאת, הכחישו ואמרו: "להד"ם"...) ואמרו, שכל מה שכבשו הי' רק בלית ברירה, ובאמת רוצים להחזיר הכל, וכרגיל בענינים כאלו – הודיעה וושינגטון לקהיר לדמשק ועוד, וכך הזמינו עליהם את הלחץ מכל הצדדים, שממנו סבלו כל כך.

ב-1970 – הסכימו להפסקת האש, באמרם שזהו "הישג בטחוני", כיון שהשיגו חתימה מאיזה ערבי שהוא אחראי שלא יכניסו נשק ולא יגעו אפילו בזבוב על הקיר... וכפי שהתרעתי בשעתו, הנה בתוך 24 שעות הכניסו את הטילים שמהם היתה עכשיו עיקר הצרה! ולמרות שהם ראו וידעו מזה, לא עשו מאומה, שהרי קיבלו חתימה של ממש על הנייר!

וכאז – גם עתה, מנהלים כבר שיחות בקשר להחזרת השטחים: וכי רצונו של הגוי דבר קל הוא?! ומכיון שרוצה את השטחים, צריכים לתת לו! ולכן, יושבת לה קבוצה קטנה (פעם קראו להם "יונים", היום נקראים "מדינאים", ומחר יכונו "רודפי שלום") שדנה בנוגע לויתור על שטח זה או אחר, ורק מחפשים נוסח מתאים להסביר שזהו "הישג בטחוני", כדי שהצעירים לא יעוררו סערה גדולה בארץ! – סערה קטנה כבר לא איכפת להם, ובלבד שלא תהי' סערה גדולה!

ובכן: אם מתפעלים מהגוי – הרי במקום לעלות לא"י, היו צריכים להשאר ח"ו בגליצי' שבפולין ושם לפחד מהגוי! עזוב את הגוי, ואל תחפש להכיר בו כו', ואז, אלו שלוחצים עכשיו, ירפו ממך, כשידעו שאתה חזק בדעתך.

יט. ולהעיר, שענין זה – ההתפעלות מהגוי – הוא גם הסיבה להנהגתו של פלוני בנוגע לענין של "מיהו יהודי":

בצעירותו למד (בבית-ספר או באוניברסיטה) בין גויים, והורגל להסתכל עליהם מלמטה למעלה, מתוך רגש נחיתות – ש"אתם המעט מכל העמים"114, כ"כבשה העומדת בין ע' זאבים"115,

– האמת היא שהנשמה אינה "כבשה העומדת בין ע' זאבים", כידוע תורת רבותינו נשיאינו116 שרק הגוף הלך בגלות, ולא הנשמה (שלכן גם בגלות צריך לקיים תומ"צ כו'), אלא שהוא מכניס גם את הנשמה בגלות! –

כך שמתבייש ביהדותו, ומנסה ומשתדל להידמות לגוי ככל האפשרי;

לשנות את האף – אינו יכול ללא ניתוח... אבל בנוגע לעניני אכילה ושתי' – מתיירא להיות שונה מהגוי ולהזמין אוכל כשר, ועד"ז בנוגע לעניני חוקים – שמצד ה"גוי" שבו שיושב על ה"כסא" (בה בשעה שה"יהודי" שבו נמצא בגלות), רוצה להשוות את החוק בא"י לחוק בוושינגטון, לונדון או מלבורן, ולכן, כשם שניתן להפוך מאזרח אנגלי לאמריקאי או להיפך ללא גיור וללא תורה, כך רוצה לעשות גם כאן, שלא יהי' צורך ב"אלקיך אלקי"117, כיון שהגוי לא מבין זאת.

ובכן: להיותו "איש הירא ורך הלבב"118 – לא דורשים ממנו לשנות את טבעו, כיון שאינו בעה"ב על זה; אבל תובעים ממנו, שכיון שאינו ראוי להיות מנהיג בישראל – "ילך118 וישוב לביתו ולא ימס גו'"!

הוא אמנם חושב שאינו יכול להיות בלי "כסא", וה"כסא" לא יכול להיות בלעדיו... אך "ערום נולדת", ללא כסא! ולאחרי שכבר יושב שם 25 שנה – יכול לפנות את מקומו למישהו אחר!

כ. ויה"ר שסוכ"ס יקויים היעוד88 "ונתתי שלום בארץ",

– אבל לא "שלום" על סמך הבטחות של גויים, שנוהגים לצייר בתור סמל לשלום יונה שאוחזת בפי' עלה זית (כפי שהי' לאחרי המבול, שאז התחיל סדר חדש בעולם78), וכדרכם שמעוותים עניני התורה – שהרי רש"י מפרש52 שבכך אמרה היונה: "יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה, ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם", היינו, שאין לסמוך על בשר ודם כו', כי אם על הקב"ה, גם אם בגלל זה "יהיו מזונותי מרורין", כיון שיצטרך לעמוד נגד הגוי והכל יצביעו עליו שהוא יהודי... ובלבד שיהי' זה "בידו של הקב"ה",

אלא "שלום" שיעשה משיח, שלא יתפעל מדמוקרטיא, לא מגויים, ואפילו לא מיהודים, אלא "יכוף כל ישראל כו'"119 –

"ושכבתם ואין מחריד"88 – בכל ארץ ישראל לגבולותי', לפי הגבולות שנאמרו בברית בין הבתרים, כמ"ש בפרשת לך לך120, שבזה מרומז הענין ד"לך לך מארצך"121, לצאת מהרצונות והרגילות שלך כו'122, כולל גם בנוגע לרגילות להתפעל מהגוי כו', כך, שעוד בזמן הגלות עומדים "קוממיות"88, "בקומה זקופה"89, שלא להתפעל מהגויים כו',

ועד לקיום היעוד88 "ואולך אתכם קוממיות" כפשוטו, שיוצאים מהגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן משקה לעסקני הציבור מהאורחים שחוזרים לאה"ק123, בברכו אותם שהשי"ת יצליחם בכל עניניהם בגשמיות וברוחניות].